<h1>הבתים — שערי חלב ודם וגיד שער שלישי</h1>
<h2>דף כח:</h2>
יש מן הגדולים שפסק השוחט צריך שישחוט או ינקוב הורידין כדי שיצא מהם הדם. ויש מי שפסק אין חיוב בדבר לעשות כן אבל מכל מקום ראוי להזהר ולעשות כן ולא אמרו אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בבהמה הואיל ומנתחה אבר אבר אינו צריך. יש מי שאמר אפילו שחט העוף על מנת לחתכו אבר אבר צריך לשחוט הורידין שמא ימלך ולא יחתכנו אבל בבהמה הואיל ואין דרכה לצלותה כאחת אינו צריך. ואם שחטה לצלותה כאחת צריך לשחוט הורידין ואין צריך לומר אם רוצה לבשלה בקדרה כאחת. כתב הר' שלמה שחט את הורידין מותר לבשלו בקדירה אפי' שלם ואעפ"י שלא חתך חוטין שבגוף. ויש מגדולי המורים שאסרו ולא ראינו מי שנהג בו איסור ומנהגן של ישראל תורה. עבר וצלה בין עוף בין בהמה כולו כאחד ולא נשחטו הורידין אסור. ויראה לי שבנטילת חוטי דם מותר וחוטי דם משליך ומה שפלטו בבשר כשם שבלע הבשר כך פלט אמנם יראה לי שצריך ליטול את מקומה. בשלו בקדירה מחטט ומנקר החוטין והשאר אם יש בו כדי לבטל כל החוטין בששים מותר, ע"כ. כתב רבינו חננאל לא התירו אלא לצלות עוף כלו כאחד אבל לקדירה אסור לבשלו עד שינתחנו אבר אבר. וכן כתב רבינו אפרים. והרב בעל העיטור כתב אפילו לקדירה מותר ומה שאמרו צולהו שכן דרך העוף לצלותו. ובזה הסכימו גדולי האחרונים. וזה עיקר. כתב רבינו חננאל אין צולין את הבהמה כולה כאחת אפילו בחתיכת הורידין. ורבים מן הגדולים כתבו שאפילו בבהמה מותר. וכן נראה. כתב הרב בעל העיטור נקיבה זו צריך שתהיה בשעת שחיטה אבל אחר שחיטה לא יועיל בהם נקיבה.
<h2>דף צג:</h2>
ביצי גדי וכיוצא בו כל שלשים יום מותרין בלא קליפה מכאן ואילך אם לא הזריעו מותרין ואם הזריעו אסורין בלא קליפה שהזרע מתהוה מן הדם והדם נבלע בקרום שעליו וכיצד יודע אם הזריעו אם נראין בהם חוטין אדומים בידוע שהזריעו ואם לאו לא הזריעו. ואפי' הזריעו אם חתכן ומלחן מותרין אפילו לקדירה ועל גבי גחלים מותרין אפילו בלא חתיכה שהאש שואב כל הדם. כתב הר' שלמה מכלל דברים אלו יראה שתוך שלשים יום אפילו נראין חוטין אדומים אין חוששין להם משום דם אדמימות וזה שלהם אינו אלא שומן. העורף שבו מזרקים שהן מלאים דם וכן כל חוט הצואר אם חתכן ומלחן מותרין אפילו לקדירה. נתנו בשפוד ופיו למטה מותר אפילו בלא חתיכה הניחו על גבי גחלים מותר. כתב הרב בעל העיטור לא הצריכו חתיכה אלא כשלא שחט או לא נקב הורירין אבל אם שחט או נקב הורידין אין צריך חתיכה אלא מליחה כשאר הבשר.
יש מי שפסק חתיכת בשר שנצרר הדם לתוכה מחמת מכה או דבר אחר אם חתכה ומלחה [מותר] אפילו לבשלה בקדירה, ולצלי או על גבי גחלים מותר בלא חתיכה ובלא מליחה לדעת האומרים שאין צריך מליחה לצלי. ויש מי שאמר אם נצרר הדם בתוכה מחמת מכה אינו יוצא במליחה וצריך לנקר ולהוציא הדם הצרור ואחר כך ימלחנו לקדירה, אבל הצלי אין צריך כלום שהאש שואב כל דם שבו אעפ"י שבשובר מפרקתה של בהמה אמרו שהמלח מוציא כל הדם שנבלע אפילו בא ממקום אחר הדם ששם הוא מועט וצלול וקלוש ויוצא במליחה אבל הדם שנתקרר ונצרר בחתיכה אין כח במלח להוציאו. ומה שאמרו בדבר זה אם חתכה ומלחה מותר הוא בחתיכה שחלטוה בחומץ והאדימה וזה נראה עיקר. חתיכה זאת יש מי שביאר שצריך לחתוך אותו בהרבה מקומות.
יש מן הגאונים שכתב אסור למלוג גדיים וטלאים בכלי ראשון מפני החלב והדם שמתבשלין עם הבשר. וכן לא יערה עליהם מכלי ראשון, שעירוי כלי ראשון ככלי ראשון אבל מערה מים חמים בכלי ואחר כך מולג בתוכן. ויש מי שכתב שכן מותר לערות עליהן מכלי ראשון שאין עירוי כלי ראשון ככלי ראשון. כתב הר' שלמה יראה לי שזה וזה אסור אעפ"י שאין כלי שני מבשל מבליע הוא ומפליט לא יהא חום כלי שני מועט מחום בית השחיטה והלא אמרו בית השחיטה רותח וכן חלב הכסלים סמוך לשחיטת הבהמה שאסרו להניחן על הבשר שמא יזוב החלב ויבלע בבשר.
ראש הבהמה שצלהו בתנור או בכבשן אם תלהו ובית השחיטה למטה מותר שהדם יוצא ושותת. ואם היה בית השחיטה מן הצד מוחו אסור שהדם מתקבץ לתוכו ושאר הבשר שעל העצמות מבחוץ מותר. הניח חוטמו למטה אם הניח בו גמי או קנה כדי שישאר פתוח ויצא דמו דרך חוטמו מותר ואם לאו מוחו אסור, לר"ם. יש מי שכתב שאם לא הושיבו על בית השחיטה או על בית הנחירים הכל אסור. ויש מי שכתב שאם הושיבו מן הצדדים ונתן בין הנחירים גמי וכיוצא בו מותר אבל כשהניחו על הנחירים אין צריך כלום. ויש מי שכתב אם הניחו על הצדדים ונקב המוח והניח בו גמי וכיוצא בו מותר. ויש מי שכתב אם הניחו על גבי גחלים מותר בלא נקיבה ובלא הנחת שום דבר בנחירים שהאש שואב. אלו הסברות הם לפי שנויי הנסחאות ושנוי הביאורין והעקר מה שפסק הר"ם. וכן דעת הרי"ף ורבינו חננאל. לשון ההלכה רישא בכבשא. ור"ש ביאר כשרוצין להשיר שער ראש הבהמה דרכן שנותנין אותו במים ומטמינין אותו ברמץ ואם הניחו על בית השחיטה [או הניח על הנחירים] והניח בנחירים עץ קטן וכיוצא בו מותר ואם לאו אסור. וכן פסקו קצת מן הגדולים. וכתבו שהרוצה לבשל אותו בתנור או בצלי צריך לחתכו ולהוציא קרום של מוח והדם שבו אם לא עשה כן אסור. רבים מגדולי האחרונים ביארו כמו שביאר הר"ם. וכתבו גדולי הפוסקים מן האחרונים אעפ"י שנראה כן לפי ביאור ההלכה הרוצה להשיר שערו כמו שביאר ר"ש צריך שיניחנו על בית השחיטה או על בית הנחירים. ויש מן הגדולים שאמרו ראוי לעשות כן אבל אם הבהב אותו באור ולא הניחו על הדרך שביארו אין בו איסור כלל אפי' במוחו. יש מן הגדולים שכתב הרוצה לעשות בדקדוק יחתך ראש הבהמה והרגלים קודם שימלגנו באור, אבל בעוף אין צריך מפני שאין משהין אותו באור כל כך ומחרכין העוף כשהוא שלם ובית השחיטה למטה אעפ"י שהלב והכבד מבפנים שאין משהין אותו באור כל כך. כתב הר"ם מנהג פשוט בכל ישראל שאין מבשלין המוח של ראש ואין קולין אותו עד שמהבהבין אותו באור. ומר רב יהודאי גאון גזר על המוח של ראש שלא יתבשל בקדירה לעולם.
כתב הרב בעל הלכות מי שלא חתך הראש ומלחו ושם אותו בקדירה, יש מי שאוסר ויש מי שמתיר. ונראה כדעת האוסר. כתב הר' שלמה הרוצה למלוח את הראש כיצד הוא עושה והשער מפסיק בינו ובין המלח יש אומ' שמולח על השער ואחר כך מניחו על הרמץ עד שישיר את השער וחוזר ומולח ואיני רואה טעם בדברים אלו אלא אם רצה חותך את הראש לשנים ומולח יפה יפה את הראש מצד פנים והופכו ומולח את השער שאין השער מעכב על יד המלח להפליט דם שבבשר הראש הרי מוח שבעצמות נכשר על ידי מליחה ואין העצם מעכב וקל וחומר הדברים לשער הראש ולא אמרו במוח שבראש אלא מפני ורידין של דם שעל קרום של מוח שהוא כאלו דם כנוס שם בעין אבל דם האיברים שהוא קלוש וצלול יוצא הוא על ידי מליחה שעל השער וכן הדין בטלפים מחתך אותן מעט ומולח והדם יוצא דרך החתך וצריך שיהא חתוכם למטה. המהבהב תרנגולים או אווזים כדי לחרך שיורי נוצה שעליהם רוחץ בית השחיטה כדי שלא יתבשל דם שעל בית השחיטה ויבלע בבשר ואחר כך מעביר באש ולא יעכב אותם הרבה באש כדי שלא יבליע דמן בבשר על ידי חום האש ומה שיבלע על ידי האש מסתבך הוא הרבה ואינו יוצא על ידי מליחה, ע"כ.
<h2>דף קיא.</h2>
חתיכה שחלטוה והאדימה עם החליטה החתיכה והחומץ אסורין אחר שהאדימה ודאי פלטה בתוך החומץ והחתיכה אסורה עד שיחתכנה וימלחנה כמו שביארנו. ואעפ"י שאמרו בכבד שאם חלטוהו בחומץ מותר והכבד אדום, הכבד אדום בטבעו ולא נשתנה מראיתו אבל חתיכה שהאדימה נשתנה מראיתה והואיל והאדימה יצא ממנה דם. מדברי הר"ם נראה שלצלי אין צריך חתיכה [ש]כתב חתיכה שהאדימה בתוך החומץ הוא והחומץ אסורין עד שימלח אותה ויצלה.
<h2>דף קיב.</h2>
ככר שחתך עליו בשר של צלי אעפ"י שיש בו מראה אדמימות דם והמראה עב ועבר האדמימות מעבר אל עבר מותר, שאין זה דם אלא לחות ושומן הבשר וקורין אותו חמר בשר. יש מי שכתב לא התירו זה אלא כשהגיע הצלי עד כדי שיעור צליה שיהא ראוי לאכילה אבל בלא כן אסור שדם ודאי הוא, וכן נראה שהרי אסרו להניחו כלי תחת הצלי עד שיכלה כל מראה אדמימות שבו. מלחו הבשר כדי שיעור מליחה לקדירה אעפ"י שלא נצלה כראוי מותר, שלדעת רבים מגדולי הפוסקים כל מראה אדמימות שיצא אחר כן מותר.
אין מניחין כלי תחת הצלי לקבל מימיו עד שכלה מראה אדמימות שבו, וכיצד עושין משליכין לתוך הכלי מעט מלח ומניח הכלי עד שיצל ולוקח שמנינות של מעלה, והמים שתחת השמנינות אסורין, לר"ם. [פי' הר"ש בפרק כל הבשר משתעלה תמרותו, שהבשר מעלה עשן, ל"א שיהיו הגחלים מעלים עשן שכל זמן שהדם שותת על הגחלים אינן אלא כבין והולכים, אבל כשהשומן נוטף הן מעלין עשן, לשון מורי עכ"ל]. יש מן הגדולים שפסק אחר שכלה כל אדמימות שבו והוא שיעלה תמורת העשן מן הגחלים מניחין שם הכלי, והוא שיניח בו שנים או שלשה גרגירים של מלח ויקח הכלי ומערה השומן בנחת כדי שלא יתערב, אבל קודם לכן שיש שם ודאי דם אסור, ויש מי שכתב שעם המלח מותר מתחלה אעפ"י שאינו מעלה תימורת עשן, והראשון עיקר. כתב הרב בעל הלכות גדולות במעט מלח הוא שהתירו, אבל לא במלח הרבה מפני שפוסק כח הדם ועושהו כמים ומתערב עם השומן. כתב הר' שלמה יש מגדולי (הגאונים) [האחרונים] ז"ל שאמרו שעכשיו אין אנו בקיאין בשיעור נתינת המלח ואסור ליתן כלי כלל תחת הבשר אלא אם כן מלח הבשר ושהה במלחו שיעור מליחה והודח יפה כדין בשר הנכשר לקדירה, ויראה לי שאם עבר ועשה אפילו נתן בו מלח הרבה מותר לפי שאין כאן דם אסור תורה שדם שבשלו הוא ואינו אסור דבר תורה, ועוד שאינו ודאי אלא ספק שמא משעלתה התמורת נתבשל הכל ולפיכך מותר, ע"כ. כבר כתבנו שיראה לנו שדם שבשלו אסור מן התורה, ועם כל זה יראה לי שאין חשש בדבר אחר שלא יניח הכלי עד שכלה מראה אדמימות שבו.
<h2>דף קיג.</h2>
בני מעין שמלאן על דרך זו בבשר צלי או שלוק או שמלאן בביצים ושלקם או קלאן הרי אלו מותרין שאין מחזיקים דם בבני מעיין וכן הורו הגאונים, לר"ם.
כתב הרב בעל הלכות מי שלא חתך הראש ומלחו ושם אותו בקדירה, יש מי שאוסר ויש מי שמתיר. ונראה כדעת האוסר. כתב הר' שלמה הרוצה למלוח את הראש כיצד הוא עושה והשער מפסיק בינו ובין המלח יש אומ' שמולח על השער ואחר כך מניחו על הרמץ עד שישיר את השער וחוזר ומולח ואיני רואה טעם בדברים אלו אלא אם רצה חותך את הראש לשנים ומולח יפה יפה את הראש מצד פנים והופכו ומולח את השער שאין השער מעכב על יד המלח להפליט דם שבבשר הראש הרי מוח שבעצמות נכשר על ידי מליחה ואין העצם מעכב וקל וחומר הדברים לשער הראש ולא אמרו במוח שבראש אלא מפני ורידין של דם שעל קרום של מוח שהוא כאלו דם כנוס שם בעין אבל דם האיברים שהוא קלוש וצלול יוצא הוא על ידי מליחה שעל השער וכן הדין בטלפים מחתך אותן מעט ומולח והדם יוצא דרך החתך וצריך שיהא חתוכם למטה. המהבהב תרנגולים או אווזים כדי לחרך שיורי נוצה שעליהם רוחץ בית השחיטה כדי שלא יתבשל דם שעל בית השחיטה ויבלע בבשר ואחר כך מעביר באש ולא יעכב אותם הרבה באש כדי שלא יבליע דמן בבשר על ידי חום האש ומה שיבלע על ידי האש מסתבך הוא הרבה ואינו יוצא על ידי מליחה, ע"כ.
השובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה הרי הדם מובלע באיברים ואסור לאכול ממנה בשר חי ואפילו חלטו, אלא כיצד יעשה יחתוך החתיכה וימלח יפה יפה ואחר כך יבשל או יצלה, לר"ם. לפי נסחת ר"ש וביאורו הבשר אסור לעולם ואין לו תקנה, ופסק הר"ם עיקר, וכן דעת רבים מגדולי הפוסקים הראשונים והאחרונים.
